נָדֵדֶת 01

אבל אנחנו מפחדות לטוס. התמונה של כיסא אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל טס במהירות של שמונה מאות וחמישים קמ"ש וַאֲשֶׁר הָאָרֶץ וְהַמַּיִם מִתָּחַת הם במרחק שלושים אלף רגל שזה למעלה מתשעת אלפים מטר, לא יושבת טוב אצלנו. לכן, המחשבה הראשונה היא איך יוצאים מהמקום הזה, שמאז ומתמיד הוא בית סוהר גדול שפורחות בו כלניות ורקפות ועומדים בו עצי אלון עתיקים וזורחת מרכסיו החמה ושוקעת ימה, והלבנה מכסיפה גגות יישוביו ואף על פי כן הוא, בעיננו, מתקן הכליאה הגדול בעולם למהגרים חוקיים. ובכן, אם נחזור לעניינינו, כיצד יוצאים מהמולדת שלא דרך האוויר?

בקנדה, למשל, אפשר לעלות על אוטו, לא סתם אוטו אלא על המשאית הקלה של דודג' שהפכה ל RAM המעלה המולך בכביש, וזה חוצה את המדינה הצפונית מרחק של 4,583 ק"מ מנובה סקושה במזרח עד לבריטיש קולומביה במערב בשבוע ימים ובהגיעו לחוף האוקיינוס השקט ניתן להפנותו שמאלה, לרדת אל ארצות הברית המערבית ומשם להמשיך ישר למקסיקו ולדרום אמריקה ואף לשמורת פטגוניה הלא היא חלקת גן עדן האחת והיחידה. כך, בכמה לחיצות על דוושת ההאצה כבר עשינו חצי עולם ולא עזבנו את הקרקע לרגע.

אנחנו, לעומת זאת, בנסיעה צפונה מתנגשות בגדר המערכת, בנסיעה מזרחה בחומת ההפרדה, בנסיעה דרומה בבדואים שכן או לא מתפרנסים מדעא"ש ויש או אין אזהרת מסע לחופי סיני ומערבה אנחנו נופלות לים.

הייתי רוצה לצאת מכאן ב CAMPER VAN. איך אומרים בעברית CAMPER VAN? גוגל מתרגם CAMPER VAN 'חניך וָאן', כלומר, קאמפר שווה חניך וְוָאן נשאר ואן. הדוגמה להמחשת ההגדרה היא: 'היא מצצה לגבר מבוגר ברכב קרוואן' או 'הוא איבד את אשתו'. כלומר, בתודעה המקומית המילה "קאמפר" מתיחסת, משום-מה, להתנהגות מינית או ליחסים בינאישיים או לחניכים במחנות אוהלים שגם זה, מן הסתם, קשור לפעילות מינית, וברור שעדיין אין מילה לכלי הרכב המכובד שאותו אני רוצה. או שיש אך אני לא מכירה אותה.

לפני שאנו יוצאות למסע נמצא מילה ל-CAMPERVAN. קרוואן באנגלית הוא CARAVAN וקרוואן הוא קרון שנגרר ע"י מכונית גוררת. "מינבוס" הוא אוטובוס קטן אך חסרה למונח הזה המחנאות ו"ניידת" היא של שוטרים ואין בה שום נטייה לנדודים. אולי אפשר לחבר בין ניידת לבין נדודים? אולי "נָדֵדֶת"? כן. "נדדת" זה טוב.

יתכן כי חלק מבניית ההגדרה העצמית שלנו הוא לבנות בידיים שלנו את הנדדת שלנו שאִתה ננהג אל מחוץ לגבולות הארץ שלנו. אז זהו שאי אפשר. אי אפשר לממש את החלום הספציפי הזה במקום הזה. אמנם נשאלה השאלה הזו לא פעם, אך אם לא תהיה חומה סביב העיירה איך נדע מי אנחנו? ונראה שככל שהאמונה באבא חזקה יותר כך החומה גבוהה יותר.

תארי לעצמך שלא הייתה חומה. היינו עולות על הנדדת (זאת, כמובן, לאחר שבנינו ועיצבנו אותה בהתאם לכול סרטוני היוטיוב שראינו), נוסעות לראש הנקרה, עוברות צ'יק-צ'ק צ'ק-פוסט ידידותי, נוסעות במעלה כביש החוף הלבנוני, עוצרות לשווארמה בפיתה בבירות, פונות מזרחה לכיוון דמשק על כביש 30M, חוצות במעבר הגבול הסוּרי, אל מַסְנָעָה, נכנסות למדינה המשתקמת, שוב פונות שמאלה ועל הכביש המהיר, 5M, נוסעות לחוֹמְס, חָלֶבּ ואל מעבר הגבול שבין סוריה לטורקיה והנה אנחנו כבר עם רגל אחת באירופה. וכל זה 823 ק"מ ביומיים. אז מה אנחנו אומרות על זה?