דנמרק - הורה האחזות
Updated: Dec 18, 2024
על מרפסת דירת בת דודתי מדרגה שניה אני עומדת ומשקיפה אל רחוב ברילנאי סטנדרטי. הטלפון מצלצל ומעברו השני זוג דנים שואלים אם אני עדיין מעוניינת לבוא לעבוד בחווה שלהם. כשבועיים לפני כן, באתר workaway, השארתי להם הודעה והנה הם חוזרים אלי ואנו פותחים בשיחת וידאו לבבית.
הוא, דני למהדרין, כחול עיניים, זהוב תלתלים גבוה וחייכן והיא נראית מָשהו מהמזרח הרחוק. הוא מדבר אנגלית קלוקלת במבטא דני חזק והיא מדברת אנגלית במבטא אמרקאי מובהק. הוא לרוב שותק והיא מנהלת את התחקור, איסוף המידע והסקת המסקנות. במהלך השיחה מסתבר שהאסייתית מדבר חמש שפות וגם כמה מילים בעברית היא יודעת. אני מתרגשת ובסוף השאלון הם אומרים שכן, כן, למרות גילי המופלג, אני מוזמנת לבוא לאודנס באי פוּן ולהתארח אצלם תמורת עבודה בגן הירק ובתחזוקת הבית. הנה מתגשם חלום נוסף מרשימת החלומות ויש לנו יעד בטוח והזדמנות להכיר ילידים דנים, לשהות במחיצתם וללמוד על אורחות חייהם.
ביום חמישי השישי ביולי אני מגיעה לחניון הסוּפֶּר בכפר הסמוך לאודנסה, בדיוק בשעה שקבענו. הגברת מגיעה באיחור ומיד מסבירה שהמכונית מתחממת ושעליה להביא מים לצנן את המנוע. הייתי צריכה להבין מיד שזוהי אות לבאות. חיכית לה עד שחזרה מהסופר המקומי ומילאה את הרדיאטור במה שנראה כמו מי ברז רגילים. התאפקתי לא להעיר שמים רגילים ברדיאטור זה מאוד לא מומלץ.
ציפיתי שעם טריקת מכסה המנוע נצא לדרך אך לא ולא. השעה עכשיו חמש וחצי ובדיוק בשעה הזו הסופר מרקט מוציא את כל המוצרים שפג תוקפם וכולם מוזמנים לקחת את כל שחפץ ליבם בחינם הביתה. מֶרְלֶן, הטעמה על ה-לֶן, מבקשת שאבוא עמה אל אזור הפג תוקף ובמשך דקות ארוכות בוחרת כרוב שכבר ראה ימים טובים יותר, גבינות לבנות שכבר בדרכן להפוך לצהובות ועוד כהנה וכהנה מוצרים שניתן לאכול אך נדרשת להם מערכת עיכול קשוחה וחסונה. כמובן שבתוקף תפקידי החדש מיד אני מתנדבת לארוז את הפריטים בתוך שקיות רב פעמיות ולסחוב אותם בעקבותיה. לבסוף היא אומרת: "או- קיי, עכשיו תסעי אחריי ואוביל אותך לבית שלנו."
מיד בכניסה למבואת הבית הכפרי העתיק אנו נתקלות באוֹלֶה, הבעל הדני של מרלן. ברגע זה הוא רכון על ברכיו ליד ערימת פסולת, חול ושברי צינור וידו האחת שלוחה עמוק אל תוך בור. "היי!" הוא קופץ לעמידה ושולח יד בוצית ללחוץ את ידי. אני מבינה שבדנמרק לחיצת יד בּוֹצית היא חלק מהתרבות המקומית ומחזירה לו לחיצה חמה. הוא, בניגוד אליה, שואל לשמי וכשאני אומרת "חבצלת" הוא מנענע בראשו ואומר "לא, אנ'לא יכול להגיד את זה." שוב אני משתמשת בבדיחת ה-have-a-salad, והם שניהם צוחקים מאוד. מרלן מצליחה בקלות לומר את שמי. היא, כאמור, טובה בשפות. אבל אוֹלה בשום פנים ואופן לא מצליח ומחליט לקרוא לי "הָאוּסָלְט" שזה מלח הים בדנית.
מסתבר שאולה חופר את הבור כי צינור המים החמים התפוצץ ובחיוך שובה לב הוא מודיע שאין מים חמים אבל אפשר להתקלח במפעל בו הוא עובד שנמצא במרחק של כמאתיים מטרים מן הבית. כן, כן, שם יש מים רותחים עשרים וארבע שבע. מרלן שואלת אם אעדיף לשון למעלה או למטה ואני אומרת שאני כבר נורא רגילה לישון במיטתי בנדדת. הם חושבים שזה נורא מצחיק ואני מאושרת כי אני יודעת שאני צריכה את השקט שלי.
השטח סביב הבית ענק ויש בו לא מעט מבנים שבעבר היו רפת או דיר או לול או מפעל לייצור גבינות או יין או מחסן לאפסון חיטה או חציר. "וכאן היה פאב" אולה מספר לי כשהוא מראה היכן הכי כדאי להחנות את נדדת. אני מוצאת לי פינה שמוסתרת היטב ואולה מחבר אותי לחשמל באמצעות כבל ארוך-ארוך. אין בעולם שמחה ממני.
בלילה, אחרי ארוחת ערב מספקת אני שואלת את אולה: "תגיד, אם אני צריכה פיפי באמצע הלילה, מה אני עושה?" והוא מצביע על כל הגינה העצומה ואומר "איפה שבא לך!" הוא מאוד מצחיק אותי ואני חושבת שאני גם מצחיקה אותו ויש איזה חום ביננו שנורא נעים לי. אם מרלן האנרגיה מעט שונה אבל, לפי שעה, לא כל כך איכפת לי. אני נפרדת מהם והולכת אל נדדת שלי.
בבבוקר אני קמה והולכת לחדר השירותים ומרלן מודיעה שעוד יומיים מגיעים עוד שלושה מתנדבים - זוג, היא אוקראינית הריונית והוא איטלקי וחוץ מהזוג יגיע עוד בחור איטלקי. אני מעט חשדנית ולא יודעת אם אלה חדשות משמחות או לא. מרלן מספרת שלזוג נסיון רב בהתנדבות בכל מיני מקומות בעום ולגבי הבחור השלישי היא חושבת שהוא בא בעיקר כדי להתאמן על האנגלית שלו (למה אתה בא לדנמרק אם אתה רוצה ללמוד אנגלית? עוברת במוחי שאלה). בינתיים, מרלן אומרת, קחי לעצמך ארוחת בוקר ועוד מעט אולה יראה לך את הגינה ואת כל מה שיש לעשות בה. היא הולכת לענייניה ואני פותחת את המקרר. הוא כל כך מלא שכל מיני דברים נוזלים בו ואני מחליטה שאוכל ארוחת בוקר בנדדת.
הסיבוב בגינה מאוד משמח. יש במתחם אגם קטנטן, עצים גבוהים, שיחים, דשא, תרנגולות, שני חתולים וכלב. אולה אומר שלמרות שגינת הירק נראית מאוד יפה כל הפרחים הצבעוניים הם עשבים ויש להיפטר מהם. מתחת לפרחים מסתתרות חסות וצנוניות ושעועית ובצל ושום ועוד המון הפתעות. אולה נותן לי בגדי עבודה ויאללה אני מתחילה בעבודת הניכוש.
עוברים שלושה ימים ויתר המתנדבים מגיעים. אלסנדרו האיטלקי ומריה האוקראינית הם זוג והיא בחודש השישי להריונה. חוץ מהם מגיע גם מריוס, ילדון יפה שכזה שמתגורר על גבול אטיליה צרפת ליד העיר טורינו. אני מיד מתאהבת בכל השלושה. מה שמדהים אותי שלבני הזוג יש כל כך הרבה נסיון שהם די מהר מתחילים לנהל את בעלי הבית. ודי בצדק. מסתבר שבעלי הבית - הדני והאסיו-אמריקאית, הם אכן חסרי מושג בכל מה שקשור לתחזוק הבית והגינה.
אולה הוא אגרן כפייתי והוא עובד, איך לא, במכון למיחזור. מה זה מכון למיחזור? זה המקום שאליו מגיעים כל הדברים שפג תוקפם. במילים אחרות זה גן העדן האולטימטיבי של כל אוגר מצוי. וכול יום הוא מביא הביתה, בירות וגבינות ונקניקים וגושי חמאה וקופסאות שימורים וכל פינה מלאה בדברים שאינם בתוקף אך "הם במצב מצויין" אומר אולה ומגיש לי גבינה להריח.
מרלן, לעומת זאת, היא חתיכת כלומניקית מלאה בחשיבות עצמית ובכל פעם שהיא קוראת לי בשמי המלא אני יודעת שאני הולכת לחטוף נזיפה - "הסמרטוטים האלה, חבצלת, הם רק כדי לנגב את המדפים האלה והסמרטוטים האלה הם רק כדי לנגב את הכלים." אני מנסה בכל כוחי לא להתקל בה וזה די פשוט כי הרוב היום עושה קולות כאילו שהיא עושה דברים נורא חשובים באולפן שלה שנמצא בקומה השנייה.
אבל מריה האוקראינית כלל לא נבהלת מהחשיבות העצמית של מרלן ומודיעה לה שאת כל המדף הזה במקרר היא זורקת ושיש מספיק גבינות להאכיל גדוד שלם. ומרלן אומרת "בסדר" וממלמלת שיש לה המון עבודה "אַפְּסְטֵרְז" ונעלמת. למרות שמריה היא שליש מהגיל שלי אני מעריצה אותה. היא כזאת קוּלית.
Comentários